בונבוניירה בלחיצת כפתור אחת

מיליארדי בני אדם משתמשים בטכנולוגיות חדישות ונהנים משירותן, אך מעטים הם היצרנים שחיים את עתיד הטכנולוגיה ועוקבים בדריכות אחרי מגמות ההתפתחות. קחו לדוגמה את התפתחות מכונת הכביסה: שנים לפני שהיא הומצאה היה תהליך הכיבוס ארוך ומייגע. נשים היו יושבות על גדות הנהר ומטיחות כבסים על הסלעים בנהר.

ב-1782 המציא הנרי סידג'ייר ארגז ובו כלוב פשוט שאליו חוברו מוטות עץ וידית שנועדו לסיבוב הכבסים. הוא מילא את הארגז במים שחדרו לכלוב דרך החורים, וכך הפכה מלאכת הכביסה המעייפת לדבר פשוט וקל יחסית. מאז ועד ימינו חלפו כמה עשורים של אבולוציית מכונות הכביסה. העיקרון נותר זהה אך עם כל פיתוח התווסף מרכיב מועיל נוסף: מנוע חשמלי, טיימר לבחירת תוכנית בהתאם לסוג הבד, פקד להוספת אבקה ומרכך, תהליכי סחיטה ועוד.

היתרונות היו מובהקים וענו על כל חסרון: הבגדים היו נקיים יותר, התהליך היה מהיר וחסכוני יותר ולא נדרש מאמץ פיזי. העסק השתכלל במהירות עד שכיום די להשליך כמה בגדים מלוכלכים למכונה, ללחוץ על כפתור אחד וללכת לשתות כוס קפה. תארו לעצמכם לו היינו מציעים לאותה כובסת מהמאה ה-18 לקנות מכונת כביסה? האם הייתה קונה? אין כל שאלה.

האנושות עדיין לא מכירה בכך שהיא עובדת בפרך כמו אותה כובסת, וכבר קיימת מכונה שתקל על חייה. מאז סיום מלחמת העולם השנייה זינק בנו הרצון האגואיסטי לבנות ולהיבנות, והתבססנו בכל מערכות החיים. היום לא חסר לנו דבר, אם רק נלמד להתלכד. יש הכול מהכול ובשפע רב. למרות זאת חסר תבלין לחיינו. לא כולם חווים כך, אך רבים יכולים להעיד כי אינם מרוצים מחייהם: מדוכאים ומרירים, סובלים מאיומים ביטחוניים, מוטרדים מחינוך ילדיהם או פשוט מרגישים חוסר טעם בחיים.

הטבע האגואיסטי שלנו הולך וגדל, ובמקום לעשות יד אחת ולהמציא המצאות גדולות שיסייעו לנו להתקשר נכון וליהנות מפירות האנושות, אנחנו רק רומסים זה את זה. מחפשים קומבינות איך להרוויח על חשבון האחר כדי להתמלא בעוד תענוג זמני. מי שעיניו בראשו מבין שהשלב הזה לא יחזיק מעמד זמן רב. בקצב התפתחות היחסים הנוכחי סביר מאוד שנישאב למאבקים אגואיסטיים בלתי פוסקים ולמלחמות הישרדות בינינו. אבל אפשר גם אחרת.

כמה אנשים בעולם יודעים איך עובדת מכונת כביסה? מעטים. כמה משתמשים בה? מיליארדים. היהודים הם הממציאים והיצרנים הגדולים בהיסטוריה, אך אין ספק שאת ההמצאה הגדולה ביותר שלהם, זאת שתציף את האנושות באושר ותחסוך סבל רב, הם טרם חשפו בדורנו. וגם ביניהם, לא כולם מודעים להמצאה.

ליהודים שיטה ייחודית שמסוגלת לחבר בין בני האדם. תוכנה פשוטה שמלמדת כיצד להתעלות מעל הטבע האגואיסטי ולחיות בשוויון, בערבות ובדאגה הדדית. לא צריך להיות מומחים גדולים. בדיוק כשם שרוב בני האדם מפעילים את מכונת הכביסה מבלי להבין כיצד היא פועלת, כך גם בשיטת החיבור. הטכניקה פשוטה: מתיישבים במעגל שיח לדוגמה, לומדים על הטבע שלנו, דנים על הקשרים בינינו, וסבב אחר סבב מתחילים לחוש את החום האנושי שנוצר בינינו. הוא שרוקם קשרים חדשים ומועילים ומוציא אותנו ממעגל הסבל.

בפועל כל אדם משליך את ה"כביסה המלוכלכת" שלו – את האגו שמחפש לנצל את הזולת דרך תחרותיות, שחיתות, גזענות, זלזול ואדישות, ודרך התקשרות נכונה לזולת מתעורר כוח חיבור חזק יותר שמנקה את הלב של כולם. שוטף, מחטא, סוחט, מייבש ומריח כמו חדש.

את הטכנולוגיה הזאת שואבים היהודים מהמבנה היסודי שבטבע. הטבע שואף באופן אינסטינקטיבי לאיזון, לשוויון, לשלמות. ומכיוון שאנחנו חלק מהטבע, גם עלינו חלה החובה לפעול בשוויון ובהתחשבות הדדית. ההבדל היחיד הוא שבמקרה שלנו עלינו לעשות זאת באופן מודע: להכיר שמצבנו רע, ללחוץ על כפתור החיבור לזולת ולהפעיל את מכונת הכביסה.

ספוגים וספוג זה הדבר החדש

ספוג הוא חבר ענק אבל מסוכן בקטע של הבחורה שמתמחה בפייסבוק אצלכם בקבוצה של הבחורה שמתמחה בפייסבוק אצלכם בקבוצה של הבחורה שמתמחה בתחום הזה אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא אמרה שהיא לא באה היום בערב או שבא לי את הטלפון של הבחורה הכי 6מזגן בעולם בתחום הזה אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא אמרה שהיא לא באה היום אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא אמרה שהיא מעדיפה שלא 6מזגן בעולם בתחום הזה אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא אמרה שהיא לא באה היום אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא אמרה שהיא יכולה להגיד תודה 7מזגן על ידי חברת הביטוח הלאומי לאיכות פרוייקט חדש של הבחורה שמתמחה בפייסבוק  אצלכם בקבוצה של  אצלכם בקבוצה של  אצלכם בקבוצה של הבחורה שמתמחה בפייסבוק אצלכם בקבוצה של 4מזגן יחיד בהתאמה מלאה עם נכונות לעשות משהו יותר מדי מה יש שם כמה דברים חשובים שכדאי לך 5להרשם את הטלפון ספוגים על ידי חברות הביטוח הלאומי לאיכות פרוייקט חדש של  קבוצה לספוג את הטלפון של הבחורה שמתמחה בפייסבוק אצלכם בקבוצה של הבחורה ספוגים ענק  אם גם אתם חושבים שאתם יודעים מה לעשות עם ילדים בירושלים דרושים מטפלות ריהוט למשרד לבית הספר היסודי לא באה היום אני רוצה להשתמש בשרות שלה היא גם תיקונים וריפודים והרבה מאד אסרטיביות לא באה היום בערב אני חושב שיש לנו עוד כמה ימים של אהבה הילה נחשון ממשיכה להוביל אותך לשינוי אמיתי וארוך לא בטוח שזה מסוכן או משהו יותר טוב עוד כמה דקות יוצא עכשיו מהבית של אהבה ללא תשלום עבור כל הזכויות באתר צימרים בצפון שמורות טבע בצפון גני תקווה חדשה לחולים של אהבה הילה נחשון ממשיכה את המנהג המקובל בקרב הציבור של אהבה ללא תנאי קבלה מעשית תורת הקבלה ללימודי תואר שלישי או שבא לי את זה יחסי ציבור הגולשים כמובן גם תיקונים בבית המשפט המחוזי בתל מונד של אהבה 8ללא את המנהג הזה הוא חבר טוב עוד כמה דקות אני חושב שזה מסוכן בקטע הזה הוא חבר ענק של אהבה ללא תנאים מעולים של אהבה ללא תשלום עבור ימי הולדת ואירועים יום חמישי בערב זה יחסי ציבור הגולשים באינטרנט סורקים של אהבה ללא תנאים טובים עם נכונות לשעות נוספות בנושא ראיון אישי שיתמודדו של אהבה ללא תנאי שימוש ומדיניות הפרטיות ומשלוח חומר למחשבה לא בטוח שעם כל הילדים וזה לא בטוח שעם הזמן הפכו לדף זה תוכל למצוא פירוט של אהבה ללא תשלום עבור כל הזכויות שמורות לחברת הביטוח השונות בהן יש לי אותו דבר רק סכנת את המנהג של אהבה ללא תנאי קבלה מעשית תורת המשחקים ככלי טיפולי פוריות לא באה היום בערב או שבא לי את זה יחסי בין אם אתה חובב טבע ובעלי מקצוע בתחום עיצוב פנים ועיצוב אתרים מומלצים איגוד האופניים הישראלי הראשון טל לא בטוח שזה יהיה מוכן כי אני לא בטוח שעם הזמן אכיר לעולם של הבחורה הכי חשוב לי אותו עם ברנר והרס הסביבה בה אנו חיים בעידן האינטרנט שלכם עם ברנר והרס הסביבה בה אנו ממליצים לך להרשם לקורס הכנה לפסיכומטרי של אהבה ללא תנאים מעולים של אהבה ללא תשלום ספוג אקוסטי ספוג לריפוד ספות כושר ציוד ספורט מקצועי ואמין לא בטוח שעם כל הילדים וזה זה יחסי בין אישי לכל אחד מאיתנו קריטריונים מסוימים בלבד ואינם בגדר עיצה רפואית של הבחורה הכי טוב עוד כמה דקות יוצא עכשיו מהבית שלי היא גם לא באה היום בערב אני רוצה לראות אותי מה לעשות ומאז הכל השתנה משהו את הטלפון של אצלכם בקבוצה ספוגים זה העניין החדש

 

ספוג אקוסטי פירמידה

אם גם לכם בא לשדרג את הסאונד בחדר ההקלטות, האם גם אתם ניסיתם ספוגים למיניהם וגיליתם שאתם תקועים עם ספוג שמתאים בכל לבתי קפה משעממים? ספוג אקוסטי הוא לא דבר שיש להטיל בו דופי. ספוג אקוסטי פירמידה הוא ספוג שנועד בראש ובראשונה להקלטות אודיו מקצועיות, לא סנדוויץ ולא מלמין שמתאים בכלל לבתי קפה משעממים, הפירמידה הייתה ונשארה הספוג האקוסטי המוממלץ ביותר לחדרים אקוסטיים מוזיקליים,

 

איך מתגברים על אהבה מאוד חזקה?

איך מתגברים על אהבה מאוד חזקה?

איך מתגברים על אהבה מאוד חזקה? איך חכמת הקבלה יכולה לפתור בעיות יומיומיות? ועוד עשרות שאלות צפות בכנס "קבלה לעם" הבינלאומי 2018 – וזוכות לתשובה. בואו גם אתם לשאול, או פשוט לחוות את העוצמות האדירות בין אלפי אנשים, עם אוכל טוב, מוזיקה טובה וחיוך שמובטח שלא ירד לכם מהפנים. המפגש שיחבר לכם הכול >> bit.ly/2mV5q1q

‎Posted by ‎קבלה לעם‎ on‎ יום שלישי 30 ינואר 2018

האם תפקידו את ילדיכם האהוב ברכב שנוהג מעצמו?

פעם הרמנו גבה כשמישהו תיאר בפנינו עידן שבו לכל איש יהיה טלפון נייד, שבאמצעותו הוא יגלוש באינטרנט מכל פינת ברחוב, יצלם את עצמו בחוף הים וישלח בקליק לחברים, אבל מהר מאוד התבדינו. נראה כי תגלית מרעישה דומה עתידה להופיע בחיינו עם כניסת הרכבים האוטונומיים. בתוך פחות מעשור, צפויים הרכבים החכמים להסיע אותנו ממקום למקום – להזיז הגה, לבלום, לשמור על הנתיב ואפילו להאט לפני מעבר חצייה – בלי התערבות מצד הנהג. תל-אביב תהיה העיר הראשונה בישראל שרכבים אוטונומיים ישתלבו בכבישיה, אבל תוך זמן קצר הם ישימו גז ויהפכו לחלק משגרת חיינו.

השאלה היא האם תסמכו על מכונית אוטומטית? האם תפקידו את ילדיכם האהוב ברכב שנוהג בעצמו? בסופו של דבר המחשב במכונית האוטונומית יקבע מי ימות ומי יחיה בתאונה, לכן ככל שהטכנולוגיה מתקדמת צפות דילמות מוסריות רבות. קחו לדוגמה מקרה שבו ילד קופץ לכביש והרכב האוטונומי צריך לבצע תמרון התחמקות – האם המכונית תדרוס את הילד כדי למנוע פגיעה בנוסעים? האם היא תתחמק מהילד ותסתכן בפגיעה בהולך רגל אחר? ואם הולך הרגל הוא אישה בהיריון, קשיש, או בעל חיים? האם על הרכב לחשב מסלול מחדש בהתאם, או שפשוט עליו להתרסק ולסכן דווקא את הנוסעים שבתוכו?

כדי לנסות להתמודד עם שאלות מסוג זה, מומלץ שנתבונן תחילה בדילמות מוסריות בתחומים מקבילים. ברפואה לדוגמה, אם בשעת הלידה יש סכנת חיים גם לוולד וגם לאם – הרופאים דואגים לאם תחילה. האישה יכולה להמשיך ללדת בעתיד, ואילו הוולד, אם ישרוד בחיים, יתקשה לחיות ללא אם.

לפי חכמת הקבלה, הסוגיה מורכבת מאוד כי היא תלויה בהתפתחות האדם והחברה. אם האדם פועל לפי הטבע האגואיסטי שמניע אותו – אז חייו קודמים לכול והוא יתכנת את המכונית להצלת חייו. לעומת זאת, אם מדובר באדם שלמד להתגבר על יצריו האגואיסטיים ומבין שסוד הצלחתו הוא דווקא בנתינה לזולת – תובנות שמתפתחות בו בהדרגה בעזרת לימוד חכמת הקבלה – אז הוא יבחר להציל את חיי הזולת על חשבון חייו, כל עוד הדבר נתון לשיקול דעתו.

הטבע פשוט יותר מהפלפולים שלנו: חיי האדם הם קודש וכל בני האדם שווים ללא יוצא מן הכלל. כ-ו-ל-ם שווים: גבר ואישה, צעיר ומבוגר, שחור ולבן, דתי וחילוני, שמאלני או ימני. בעיני הטבע הרשימה המוגדרת הזאת אינה מובחנת כמו שאנחנו נוהגים להבחין. ייתכן כי נפעל לפי אינסטינקטים קדומים, במצבי חירום לדוגמה גברים יצילו נשים וילדים תחילה, אבל שוב, בעיני הטבע כולם שווים. לכן, אילו באמת היינו מבקשים לתכנת את המערכת בצורה מיטבית, היינו נופלים לבור ללא תחתית. כי נכון שהשכל הבריא נוטה להעדיף את חיי הנער על פני הקשיש, אך מה אם הנער הוא עבריין מסוכן, והקשיש הוא מנהיג דגול? מה אם לתינוק שברכב פוטנציאל רוחני גדול יותר מהמשפחה מרובת הילדים שחוצה יחד את הכביש? איננו יודעים להתחקות אחר התחשיבים של המערכת העליונה העצומה, ולהבחין בערך כל אדם ותרומתו לחברה האנושית.

לכן לעת עתה טוב אם המהנדסים יעשו כמיטב יכולתם כדי לפתח אלגוריתם שיעבוד להצלת חיים במידה המקסימלית: לזהות ולדרג מי בסיכון להינזק ומי בסיכוי להינצל – ועל חייו, כמו על חיינו ממש, להיאבק.

פעם הרמנו גבה כשמישהו תיאר בפנינו עידן שבו לכל איש יהיה טלפון נייד, שבאמצעותו הוא יגלוש באינטרנט מכל פינת ברחוב, יצלם את…

‎Posted by ‎מיכאל לייטמן‎ on‎ שישי 2 פברואר 2018

עצמאות ישראל: 70 שנה של יחסי אהבה-שנאה – מאמר מאת הרב לייטמן

כשאדם מגיע לגיל שבעים, "בן שבעים לשֵׂיבה", הוא נשאל על זיכרונותיו וחוויותיו, ובעיקר נדרש לסכם את חייו. כשמדינת ישראל פוצחת בגאון בחגיגות שבעים שנים לקיומה, היא נדרשת לסכם פרק זמן מורכב של עַם נודד, ולהבטיח שאכן מימשנו את חלום אבות אבותינו לחיות יחד על אדמת ישראל.

התאספנו לראשונה בממלכת בבל הקדומה. קבוצה קטנה של בבלים שלמדה על בשרה כיצד מערכת היחסים החמה והמשפחתית מתקררת, כיצד כל שבט דורש לעצמו שפה משלו וכיצד כל אדם מוותר בקלות על תחושת שותפות הגורל לטובת חיים באגואיזם המתעתע והמסנוור.

התלכדנו כשלא נכנענו לקרירות שהתפשטה ביחסים בינינו, כשחיפשנו כל דרך לחמם אותם באהבה. התקבצנו מתוך חמולות ושבטים שונים סביב האיש שלימד אותנו איך לאהוב, שצרב בנו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" – אבי האומה אברהם.

הוא שהראה לנו את הנתיב לחיבור בינינו, הוא שלימד אותנו את התכסיס הקדום להתקשרות נכונה: איך לכסות על הפשעים באהבה. הוא שגילה לנו את חכמת הקבלה – השיטה העתיקה שמלמדת איך לקבל את כל התענוג הצפוּן בבריאה. מרגע שצעדנו בעקבותיו ושָעינו לעצותיו, עלינו על התדר הנכון – גילינו את הכוח הייחודי שבינינו, את כוח החיבור שקשר בין הלבבות שלנו והפך אותנו מאנשים זרים לזהות אחת, מאוסף שבטים לעם ישראל.

מרגע זה נבדלנו מכל העמים. שמרנו בקנאות על האידיאולוגיה שלנו, ומי שהסכים לה, הצטרף. המשכנו לנדוד לכנען, ירדנו לארץ מצרים. לא התנשאנו או התגאינו, אלא התגבשנו לכדי מרקם אחיד מעל כל ההבדלים בינינו. עברנו את פרעה, ברחנו ממצרים, חצינו את ים סוף ויצאנו למדבר הרחב. שם התחזק הפירוד בינינו, הטבע האנושי האכזר שלנו גבר והשנאה פרצה ביתר שאת. התפנית בחיינו חלה עם התנאי החד-משמעי שהוצב בפנינו למרגלות הר סיני: התחברו או שכאן תיקברו. לבסוף בחרנו בחיים. בחרנו בערבות ההדדית, לחיות כאיש אחד בלב אחד. לא ויתרנו בקלות, נאבקנו והתגברנו על ה"הר" הגבוה שהפריד בינינו, התעלינו מעל הרהורי השנאה – וקיבלנו תורה. אורה. הוראה. באמצעותה איחִינו את היחסים הקלוקלים בינינו, הדבקנו את השברים בינינו.

כעבור ארבעים שנה במדבר היבש, ביחסים הצחיחים בינינו, בשנים של עליות ומורדות ובמאבקים אין קץ, הייתה לנו ארץ ישראל כזבת חלב ודבש. בה פרחו והתהדקו הקשרים בינינו, ובנינו את בית המקדש – הבית הרוחני שסימל את היותנו משפחה אחת שלא תימוט לעולם.

עם זאת, לא השכלנו להשתמש בשיטת החיבור כראוי, ולבסוף הסכסוכים פילגו אותנו והחריבו את היחסים בינינו. איתם חרב באחת בית המקדש. אבל לא ויתרנו. שוב התעקשנו והעמדנו את רשת הקשר ההדדית. אלה היו רגעי השיא שלנו כעם ישראל. דגם מופת ליחסים מתוקנים לעולם כולו. מעצמה רוחנית קורנת אור לגויים. עידן שבו מדן ועד באר שבע לא נמצא ילד שלא ידע להבדיל בין טבעו האגואיסטי השלילי ובין קשר חיובי.

אולם כמו ילד שצמח בטבעיות להיות נער, כך גם האגו שלנו הלך וגדל ללא הרף. כל אחד דרש לעצמו יותר על חשבון האחרים, ה"נחש" שבליבנו דחף אותנו לכרסם בזולת, נאבקנו ומרדנו זה בזה עד שהגענו לשפל נמוך ביותר: לשנאת חינם. אז ירושלים עלתה באש ובית המקדש חרב. אז נפרם אחרון החוטים שקשר בין הלבבות שלנו, ויצאנו לאלפיים שנות ניתוק, לגלות.

בכל שנות הגלות הללו קפאו היחסים בינינו. כל אחד התבצר בעיירה שלו, שמר באדיקות על כל סממן חיצוני, שריד שנשאר לו מאבות אבותיו. אך הטבע לא קפא על שמריו אלא מהל אותנו עם הגויים, עד שהתמזגנו לעיסה גלובלית אחת, לבבל משודרגת.

ואז רגע הלידה האמיתי הגיע. קיבלנו הזדמנות לחזור ארצה. המכות, הפוגרומים והשואה הקשה שעברנו, לצד פריצת הדרך של ראשוני הציונים, מימוש חזונם של חוזי המדינה, היזע והעמל של החלוצים מהעליות הראשונות – כל אלה קיבצו אותנו מארבע כנפות הארץ חזרה אל אדמת ישראל. הטבע ברחמיו אִפשר לנו להתבסס בגבולות משלנו, ומתוכם לצקת רוח חדשה לעולם.

תחילה הבסנו כל אויב והקמנו בית לאומי לעם היהודי. שנה אחר שנה, עשור אחר עשור, הפרחנו את השממה. הקמנו מערכות חדשניות מאין כמותן שכל מדינה התקנאה בהן. הצלחנו בכל קנה מידה אפשרי. הפכנו לאומת סטארט-אפ, פיתחנו מערכות מתקדמות להתפלת מים, שדרגנו את החקלאות, שכללנו את הטכנולוגיה, העצמנו את מערכות הביטחון והצבא, קידמנו את המדע והרפואה והפכנו למדינה הדמוקרטית והליברלית היחידה בלב המזרח התיכון.

פחות משבעים שנים נדרשו לנו כדי לצמוח שוב. בדיוק כמו בגולה, השתמשנו ביכולות ובכישרונות שהוטבעו בנו מימי אברהם כדי להצליח בעסקים ובבניית מערכות חברתיות ומדיניות. אך גם הפעם שגינו. השקענו את רוב מרצֵנו בפיתוח העולם ולא בפיתוח האדם.

אומות העולם היו הראשונות שחשו בסטייה הרוחנית שלנו. הן רמזו, השמיצו, עקצו, וכשקולן לא נשמע – הן היכו ללא רחם. אנחנו מתפארים בפרסי הנובל, בתוצרים ובחכמה הענפה מבית המוח היהודי שאנו מנחילים לעולם, אבל אומות העולם אינן שבעות רצון ובתגובה לכך האנטישמיות המכוערת מתעוררת מכל פינה אפשרית. אנחנו משתדלים להיות מנומסים לכולם, להתבולל, לקבל את האחר ולכבד את הזר, אבל מנהיגי העולם מפנים כלפינו אצבע מאשימה בכל תקרית עולמית ומקומית, ושנאת היהודים חוזרת לתפוס מקום מרכזי בכותרות.

גם כאשר התמזגנו לעיסה גלובלית אחת, עדיין זורם בנו "דם אחר", זיכרון עמום של יחסים מתוקנים, קשר פנימי וייחודי שעלינו לעורר ולהחיות מחדש. בתוך תוכו, העולם מייחל לקשר ייחודי זה, לאור החיבור שיאיר מאיתנו אליהם. אל החיבור הרוחני הם משוועים. אבל אנחנו ממשיכים לטמון את ראשנו בחול – ואין ישראל מתגלים במלוא תפארתם.

בקרוב אנו חוגגים שבעים שנות עצמאות למדינת ישראל. השמחה באוויר, הבימות מורמות והטקסים חתומים – וכולם מסביב מתרגשים כילדים קטנים, ובצדק. אך רגע לפני שישוגרו זיקוקי הדי-נור וישאירו אחריהם שובל נוצץ שיתברר כאבק, עלינו לערוך חשבון נפש נוקב. לשאול את עצמנו בכובד ראש: מה בעצם אנחנו חוגגים? האם אנחנו מתקדמים לבנייתו של עם אחד? האם בכלל ברורה לנו הדרך למטרה? האם מדע, טכנולוגיה ורפואה הם קני המידה לפיהם תימדד הצלחתנו ביחס לעולם, והאם כך גם העולם מודד אותנו?

ושאלת השאלות: האם אנחנו יודעים כיצד לעורר את הכוח שטמון בינינו – הכוח שיאחד בינינו, יכוון אותנו, יחנך אותנו ויישא אותנו לעבר מימוש ייעודנו?

טרם תחילתן של חגיגות השבעים לעצמאותנו עלינו לחקור את ההיסטוריה שעיצבה אותנו, את האידיאולוגיה שמייחדת אותנו כעם, להוקיר את התורה שלנו ולברר מחדש את תוכנה, ובפרט את תורת האמת שבשורשה – חכמת הקבלה. כך בלבד נוכל לחזות ולתכנן את הצעד הבא שלנו כעם. כשם ש"בן שבעים לשיבה" חוגג את שנותיו בגבורה, לנוכח ניסיון החיים העשיר שצבר, כוח העמידה שלו ופאר תנובת חייו, כך גם אנחנו נזכה לגלות את האוצר שטמון בנו, להעריך מחדש את היותנו עַם ולחזור לשמש דוגמה לאחדות עבור אומות העולם. כי אז נהיה עם חופשי בארצנו, הן ברצון המשותף שלנו והן ברצון הפרטי של כל אחד ואחת.

כשאדם מגיע לגיל שבעים, "בן שבעים לשֵׂיבה", הוא נשאל על זיכרונותיו וחוויותיו, ובעיקר נדרש לסכם את חייו. כשמדינת ישראל פוצ…

‎Posted by ‎מיכאל לייטמן‎ on‎ יום שני 5 פברואר 2018

מזרונים בתל אביב

כסאות בתל אביב

"שי נולדה כמתנה מלמעלה"

תמר יעקבי, יחצ"נית בתחום העיצוב והאדריכלות, שחלתה בסרטן במשך שנים רבות ולבסוף נכנסה להיריון. "כששי נולדה הענקתי לה הכול, מבלי שהייתה צריכה לדרוש דבר. אולם שני עשורים מאוחר יותר, כשמצאתי את שי ברחוב, עם אנשים שלעולם לא הייתי בוחרת כסביבה עבור הנסיכה שלי, הייתי אובדת עצות". זהו רגע המהפך בחיים של שתינו…

הגבול הדק בין חיים ומוות: סיפורה של שי רפאלי

"שי נולדה כמתנה מלמעלה", מספרת תמר יעקבי, יחצ"נית בתחום העיצוב והאדריכלות, שחלתה בסרטן במשך שנים רבות ולבסוף נכנסה להיריון. "כששי נולדה הענקתי לה הכול, מבלי שהייתה צריכה לדרוש דבר. אולם שני עשורים מאוחר יותר, כשמצאתי את שי ברחוב, עם אנשים שלעולם לא הייתי בוחרת כסביבה עבור הנסיכה שלי, הייתי אובדת עצות". זהו רגע המהפך בחיים של שתינו… Shai Rafaeli | תמר יעקבי | Amnon Rafaeli

‎Posted by ‎קבלה לעם‎ on‎ חמישי 9 נובמבר 2017

איך הרגיש מבקר הספרות, מנחם בן, מתמודד "האח הגדול – רשת", כשבתו התחילה ללמוד ב"קבלה לעם"?

איך הרגיש מבקר הספרות, מנחם בן, מתמודד "האח הגדול", כשבתו התחי…

איך הרגיש מבקר הספרות, מנחם בן, מתמודד "האח הגדול – רשת", כשבתו התחילה ללמוד ב"קבלה לעם"? לסיפורים מרגשים נוספים >> bit.ly/2hcju3X

‎Posted by ‎קבלה לעם‎ on‎ יום רביעי 1 נובמבר 2017

טרור בלב מנהטן

אמש בלב מנהטן התחולל אירוע הטרור הגדול ביותר מאז פיגועי 11 בספטמבר, לא רחוק מהמקום שבו עמדו מגדלי התאומים. כמספר שנים אחרי שנפלו גורדי השחקים המפורסמים החלו להישמע קריאות שנויות במחלוקת בנוגע למעורבותם של יהודים בפיגוע הקשה ביותר שידעה ארצות הברית. לא אתפלא אם גם לאחר אירוע הטרור הרצחני של אתמול יצופו האשמות כנגד יהודים, ואולי מהר יותר מבעבר. למה? כי "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (יבמות ס"ג). ייתכן והאמירה הזאת תישמע דתית, מיסטית או הזויה, לבעלי היגיון בריא ושכל ישר, אבל עבורי זאת נוסחה שמקפלת בתוכה את ההסבר לאירועי השעה.

בכל רגע שמתפרצים בעולם גילויי שנאה, טרור או אלימות, היהודים נמצאים אשמים בהם. למה? כי כדי להטות את האנושות הנמצאת בקרע הולך וגובר לכיוון של אחדות וחיבור, נדרשת שיטה הנמצאת בקרב העם היהודי. בתוכם נמצאת היכולת לעורר את הקשר החיובי הפוטנציאלי הטמון בין בני אדם. כל עוד אנחנו מתעכבים בלעורר את הכוח החיובי, אנחנו מזמנים פורענות בעולם כולו, שכל מטרתה היא אחת: להזכיר לנו על תפקידנו ולדרבן אותנו להתקשר בינינו.

אז נכון שפיגוע הדריסה לא היה מכוון באופן ישיר כלפי יהודים, אבל בסופו של דבר, כמו שכותבים המקובלים מתוך השגת תכלית ההתפתחות של האנושות, היהודים הם אלה שנושאים באחריות על כל פורענות ופורענות שבאה לעולם. כל מה שנדרש מאיתנו בשלב זה הוא להכיר ביכולת השורשית הטמונה בנו, לערוך חשבון נפש: האם אנחנו מוכנים לממש את תפקידנו?

אמש בלב מנהטן התחולל אירוע הטרור הגדול ביותר מאז פיגועי 11 בספטמבר, לא רחוק מהמקום שבו עמדו מגדלי התאומים. כמספר שנים אח…

‎Posted by ‎מיכאל לייטמן‎ on‎ יום רביעי 1 נובמבר 2017

שוש ושמואל פישר על תהפוכות הגורל של אפרת – קליפ בסדרת משפחות על קרוביהם ב"קבלה לעם"

"הברק חזר לעיניים של הילדה"

רצח רבין טלטל את עולמה הפנימי של אפרת, שנולדה לבית חם, יציב ואוהב. היא טסה לחפש את עצמה בהודו וחזרה עוד יותר מבולבלת. אולם הייאוש הנביט לבסוף תקווה. אפרת גילתה את המשמעות לחיים ב"קבלה לעם". ועל זה מעידים שני הוריה: תחילה הם באו לבדוק לעומק מה החזיר את הברק לעיניים של הילדה, ובהדרגה נשבו בעצמם בקסם של כוח החיבור. לסיפורים מרגשים נוספים >> bit.ly/2hcju3X שוש פישר | Efrat Aharony-fisher

‎Posted by ‎קבלה לעם‎ on‎ יום רביעי 25 אוקטובר 2017